רש"י על שבת ס״ג

1 ביין חרדלי - שחור כלומר לבנה או שחורה:

2 במסב רחב - מיסב מטה שמיסב עליה בשעת אכילה ולענין ניאוף אשה שמנה:

3 קצר - כחושה:

4 חבר טוב - אשה טובת מראה:

5 דצימצמאי מלכתא - כך שמה:

6 מתני' באלה - מפרש בגמ' קולפא מצוק"ה בלע"ז:

7 וכתתו חרבותם - ואי תכשיטין נינהו לא יהו בטלין לעתיד:

8 בירית - בגמרא מפרש:

9 טהורה - אינה מקבלת טומאה:

10 ויוצאין בה - דלא שלפא ומחויא שלא יראה שוקה:

11 כבלין טמאין - בגמ' מפרש לה:

12 גמ' שרגא בטיהרא - נר בצהרים מתוך שאינו צריך אינו נאה אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה תכשיטין הן:

13 ופליגא - הא דקתני בטלין לימות המשיח פליגא דשמואל דלשמואל אין בטלין לימות המשיח:

14 לא יחדל - משמע לעולם אלמא יש עניות ועשירות ש"מ נחמות שנתנבאו הנביאים ולא יהיה כנעני עוד זכריה י״ד:כ״א לא לימות המשיח נתנבאו שהן מן העולם הזה דאם כן חדל לך אביון:

15 מסייע ליה - ברייתא דקתני בטלין לימות המשיח לרבי חייא בר אבא:

16 לא נתנבאו - דברי נחמות שלהן:

17 עין לא ראתה - עין של נביאים לא שלטה לראותו:

18 בדברי תורה כתיב - הוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך:

19 דליגמר איניש - לגרוס שמעתא מרביה ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה:

20 והדר ליסבר - טעמיה דהא קשה ליה לרב כהנא ולא הוה ידע להאי טעמא ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי:

21 המחדדין - שואלין ומשיבין ולא לקפח אלא להתחדד:

22 והדרך - כמו וחדדך:

23 ותורך - ותלמדך:

24 עושר וכבוד ליכא - בתמיה כיון דאיכא אורך ימים כ"ש עושר וכבוד:

25 למיימינין - של תורה שמפשפשין טעמיהן בדקדוק ובוררין כימין המיומנת למלאכה:

26 למשמאלין בה - שאין יגעים בה כל צרכן אי נמי מיימינין בה עוסקין לשמה משמאילים שלא לשמה:

27 הנוחין זה לזה - נושאין ונותנין בה בנחת רוח מתעסקין כדי שילמדו זה מזה:

28 ידבר עמים תחתינו - ישפיל וכל שפלות בנחת ל"א הנוחין מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה כמו לך נחה שמות ל״ב:ל״ד ידבר תרגום של ינהג:

29 ומי יאמר לו מה תעשה - שומר מצות יוכל לומר לו:

30 המקשיבין - מלמדים זה את זה ומבינים זה מזה ולישנא דקרא נקט:

31 בגנים - בתי מדרשות:

32 חבירים מקשיבים - זה לזה להם אני אומר שישמיעוני קולם ואענם:

33 ברח דודי - בתריה כתיב:

34 המדגילים - מאספין זה את זה ואומרים בא ונלמוד ונבין בין שנינו הואיל ואין לנו רב ללמדנו:

35 צורתא - שורש הדבר קצת למדו מרבם:

36 גדול המלוה - לפי שאין העני בוש בדבר:

37 ומטיל לכיס - מעות ומלאי להשתכר בהן למחצית שכר ואיידי דאיירי רבי אבא אמר ריש לקיש נקט כל הני מילי דאגדתא דאמר להו ר' אבא משמיה:

38 חוגרו - הדבק בו שסופך ליהנות מתלמודו:

39 אל תדור בשכונתו - שאינו יודע בדקדוקי מצות ואין חסידותו שלם וסופך ללמוד ממנו:

40 מונע חסד - שאינו מניח העניים לבא לפתחו:

41 למס - דהיינו כלב:

42 מרעהו - מונע חסד ואע"ג דלא כתיב מונע ממילא משמע שכל תיבה שראשה מ"ם משמשת נטילה היא כמו ויקח מידם שמות ל״ב:ד׳ אבדו גוים מארצו תהילים י׳:ט״ז:

43 למיפא - לאפות עיסה שהשאיל בעה"ב תנורו:

44 שקילי ניביה - נטולות ד' שיניו שהוא נושך בהן אותן שיניים קרי ניבין כדאמרינן באלו טרפות חולין דף נט. גמל ניבי אית ליה:

45 שקילי טופריה - נטולות צפרניו מלסרוט:

46 שקולא - נטולה טובתך ומוטלת על הקוצים:

47 טיבותיך - טובת הנאת נחמתך כמו מחזיק טוב הגרי"א בלע"ז:

48 עד כאן - עד ודע כי על כל אלה וגו':

49 עד כאן לתורה - שמח בתלמודך למוד משמחה ומטוב לב והלך בדרכי לבך להבין מה בלבך לפי ראות עיניך:

50 מכאן ואילך למעשים טובים - ודע כי על כל אלה על כל מה שלמדת סופך ליתן את הדין אם לא תקיים:

51 אצעדה - של זרוע:

52 ואילו אצעדה טמאה היא - דכתיב במדבר לא במעשה מדין אצעדה וצמיד וגו' וכתיב תתחטאו אתם ושביכם:

53 תחת אצעדה - שבזרוע עומדת בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה הלכך טהורה דלאו לנוי היא וכלי תשמיש נמי לא הוי אלא כלי המשמש כלי דומיא דטבעות הכלים דאמרינן בפרקין דלעיל דטהורין ויוצאין בהם דצורך לבישה היא ומישלף ואחויי נמי ליכא למיחש דלא מיגליא לשוקה:

54 בירית באחת - משוקיה:

55 ושלשלת משוי להו מנא - בתמיה דקתני כבלים טמאים:

56 וכי תימא כדר' שמואל כו':

57 משמיע קול בכלי מתכות - בריש פרקין:

58 ועשו להן שלשלת כו' - הלכך שלשלת תשמיש אדם הוא ולאו תשמיש כלי דלא תקבל טומאה ואין יוצאין בהן דילמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב ומחויא דכי שקלת לשלשלת לא מיגליא שוקה שהרי בירית במקומה עומדת:

59 יישר וכן אמר ר' יוחנן - יפה אמרת וכן שמעתי מר' יוחנן:

60 מציץ - שהוא דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן:

61 יו"ד ה"א מלמעלה קדש למ"ד מלמטה - כלומר השם שלם בשיטה עליונה וקדש למ"ד בשיטה תחתונה שלא להקדים שאר אותיות למעלה מן השם מאחר ששני שיטין היו ורבינו הלוי שונה קודש לה' מלמטה והיא היא:

62 אני ראיתיו ברומי - שנכנס לאוצר המלך ליטול מה שירצה במס' מעילה דף טו: במעשה בן תלמיון:

63 כי סליק רב דימי לנהרדעא - חזר בו ממה שאמר ציץ אריג הוא:

64 מאו בגד - דכתיב גבי שרצים או בגד או עור או ריבוי הוא:

65 אריג ותכשיט כל שהוא - חציו אריג וחציו תכשיט שאינו אריג וכולו הוי כל שהוא כלומר דבר קטן:

66 מוסיף שק על הבגד - בדבר זה שהשק טמא משום אריג ולקמיה מפרש ליה:

67 ההוא במדין כתיב - גבי טומאת מת ושרץ ממת לא יליף להחמיר דמה למת שכן טומאתו חמורה: